יושבים על גבי אבנים נצחיות , שני ילדים מביטים אל הרי יהודה העצומות, עיניהם נעוצות בנוף המשתרע מעבר לאופק - פיזית ורוחנית. עטופים בהתבוננות, מגלמים הנערים את נשמתה של ארץ ישראל, שבה כל עמק לוחש תפילות דורות, וכל הר מהדהד בצעדי האבות.

הגבעות המתגלגלות, הצבועות בירוקים עזים ובגוונים זהובים, פועמות חיים, מעוררות את דבריו של רבי נחמן מברסלב:
"דע לך שכל עשב ועשב יש לו ניגון מיוחד משלו"

הציור הזה הוא יותר מסצנה; זוהי הזמנה לעצור, לחלום ולהתעלות - לראות את העולם לא רק דרך העיניים, אלא דרך הנשמה.
זה יכול להיות מוצג כיצירת מופת עצמאית או לחבר עם יצירות אחרות באוסף זה, ליצור מסע חזותי ורוחני דרך נופי האמונה והגעגועים היהודיים.