בציור המהפנט הזה,ילד צעיר, מגיע אל הענפים השופעים של מטע תפוזים השוכן בהרי יהודה. שטוף באור שמש זהוב, הוא עומד יחף על האדמה הקדושה, מוקף בפירות מפוזרים - סמל לברכה, שפע וכמיהה.

העצים המתנשאים, צבועים בסימפוניה שופעת של ירוקים, כאילו מחבקים את הילד כשהוא מתמתח כלפי מעלה, ידו המושטת משקפת את החתירה הנצחית לחיבור. אבני יהודה, עתיקות יומין ומתמשכות, משמשות תזכורת לקשר הבלתי ניתן להפסקה בין העם היהודי למולדת אבותיו.
יצירה זו יכולה לעמוד בפני עצמה כיצירת מופת בודדת או כחלק מאוסף גדול יותר החוגג את המהות של ארץ ישראל.